ארכיון אישי
ראיונות בגלי צה"ל
תיק אישי
על אזרחי
ברכה מאחיו לרגל הפרישה מאת דוד כהן, אחיו
יהודה.
מה אוכל לומר ומה אוכל להוסיף?
על כל מה שכל איש כאן הרעיף
היאות להקשיב איש המעשים
למילים שהן בעיניו כצנינים
חיילים בודדים היום, אינם מחזה נדיר,
פעם, ילד בודד במדינה, היה עניין תדיר.
יהודה הילד, הגיע ארצה ללא משפחתו,
ובתוך זמן קצר הייתה ישראל מולדתו.
כבר כנער הפגין את מנהיגותו,
אחיו הקטנים היו לו צאן מרעיתו.
קרב מגע לימדנו ואנחנו כמעט פעוטות,
יוסי אחינו זוכר מכל זה, דם, יזע ודמעות.
תלאות האחים תמו והם נשמו לרווחה,
כשמורה הדור סוף סוף הניחם במנוחה.
וכבן לאם עברייה התגייס לשרת בצבא,
שם, נחרטה בו עמוקות טראומת הצמא.
כשהחייל הוצב אחר כבוד בהנדסה קרבית,
התפללו הוריו כל יום שחרית, מנחה וערבית.
בלאדינו, בעברית וליתר בטחון גם בספרדית.
חג גדול היה בבית בכל פעם שהגיע התכשיט.
צה"ל קרא לו אומנם בחודש פברואר המדובר,
טעו במחזור חשב- אבל הבחור היה מאושר.
וכשסיים מ"כים וקורס קצינים בנקל,
לא היה נרגש וגאה מאביו בתבל.
שנים מעט חלפו והצעיר היה למג"ד,
לנו הוא סיפר שלקח חשוב הוא למד.
למג"ד טוב קמ"ן אמין שמראה לו אייהו,
קמב"צ מוכשר שאומר לו מה עושה הוא.
מתפקיד המג"ד חיש היה לחה"נ לקמב"ץ,
משם הייתה הדרך סלולה למפקד בהל"צ.
וכמי שמימיו לא היה מעורב במעשה נמהר,
סיים את שירותו הצבאי על כס הקהנ"ר.
והנה הגיע טלפון בהול ממשרד השיכון,
מע"צ בבירה, הודיעו לו, זקוקה לשיקום.
בטרם השלים שלוש שנים בתפקידו הרם,
בעצה אחת עם הרמטכ"ל- למשימה נרתם.
אחרי הסדר שבחברת הדרכים חולל,
נקרא להקים את חברת חוצה ישראל.
עם סלילת הכביש רבים גמרו את ההלל,
על פרויקט הדגל , של מדינת ישראל.
ויכוח עתיק מתנהל בין כבישים למסילות,
עניין מקובל הוא בין בעלי המקצועות,
הכבישים טוענים שעיקר הנטל עליהם,
ואלה מצידן – בשיא אי אפשר בלעדיהן.
המחלוקת הזאת מתקיימת ברמה ארצית,
ובאחרונה חדרה למסגרת המשפחתית.
עם ההחלטה להעברת הפרויקטים,
את מלאכת הצדיקים יעשו אחרים.
ובעניין אחר...
תכניות הראליטי של המסך הקטן,
משגעות את המדינה מאילת ועד דן.
תודות לתוכנית שריתקה כמעט את הכל,
זכה יהודה לכינוי הטבעי- האח הגדול...
ובנימה יותר רצינית....
בלי להזכיר המקורות איך אפשר?
אבל הוא לא תמיד הקשיב לנאמר.
היה זנב לאריות המליצו חכמינו!
ולא ראש לשועלים לא עלינו.
יהודה שתמיד קשוב לרחשי לבו,
החליט ללכת במסלול ייחודי לו.
בדרכו היצירתית פתר את כל הבעיות,
ובשיא הקריירה היה ראש לאריות.
באהבה, האחים.
ברכה לרגל הפרישה מאת חיה כהן, גיסתו
את יהודה אני מכירה עוד מבית החייל בתל אביב
לומד לבחינות בגרות, קצין צעיר, צנוע וחביב.
שם היכרתי כחיילת, גם את יוסי אחיו,
שהיה אז כזה חתיך, "קול" ומגניב
התחתנו.... ומאז לא הפסקנו לריב...:-)))
הנחתום העיד על גיסתו לעתיד
ליוסי הוא לחש, שיש חיילת ספרנית,
שמעלה לכולם שם את לחץ הדם
אבל כמובן שלא היו דברים מעולם.
בניגוד למירי אשתו שתמכה
ואפשרה ליהודה קריירה צבאית
אני הייתי תמיד חרדה ודאגנית.
אחת הסיטואציות שלא אשכח במהרה
היתה במלחמת לבנון הראשונה
יוסי גוייס, ואני בבית עם שלושה ילדים
הקטן היה אז תינוק בן כמה חודשים
מכיוון שהייתי כבר למודת סבל ומורא
מכמה מלחמות בעבר שהסתיימו בכאב נורא
כולל ששת הימים, ההתשה וכמובן יום כיפור
איבדתי את העשתונות וליבי היה דואב ושבור
ובטרם אקבל התקף לב עוד לפני שהומצא הצינתור
צילצלתי נואשת לאח הגדול, לשאול מה עושים?
והוא, נזעק מייד לעזרתי, למרות עיסוקיו הרבים
ישב אצלי ערב שלם, חיפש ומצא את מיטב המילים
להפיח בי שוב קצת רוח חיים.
ובכלל יהודה הוא האח גדול במלוא מובן המילה
תמיד היה אוטוריטה, מקשיב ויודע לתת עצה נבונה.
ובכל פעם שאני את "יוסף ואחיו" לארוחה מזמינה
אני גומלת לו בכך, כששומרת לו תמיד תמיד
את עצם המוח השמנה, שבושלה בנזיד.
האחים עשו להם מינהג קבוע ויפה
הם נפגשים מדי כמה שבועות לקפה
מבית אבא ואמא זיכרונות מעלים
שומעים מהחוזר בתשובה דרשות חכמים
על פרשות סתומות בספר הספרים.
הם מנסים לברר אם יש אלוהים בשמים
מי ברא את העולם והבדיל בין יבשה למים
ואם אנחנו באמת עם הבחירה
אז מדוע מצבנו הוא בכי רע?
אבל אי אפשר תמיד רק להתפלסף
בלהט הפולמוס דואגים גם למשקל עודף
אוכלים בהנאה בורקס מעשה ידי השף
שותים ערק, ויחד מרגישים בכיף
יהודה משמש במפגשים כמנהיג האופוזיציה
לדוד מן הסתם, לא כל כך נח בכזו פוזיציה
כשחלקם של האחים, אבוי, מאמינים באבולוציה
זה יוצר סביב השולחן קצת אנדרלמוסיה.
על ארבעה בנים דיברה תורה
אחד חכם, השני תם - חסר ישע
ואני קיבלתי את זה שיש בו גם קצת רשע...
אבל ארבעת הכוהנים- כולם חכמים
כולם אוהבים לצחוק, לארח, להתווכח
על טעם וגם על ריח,
והעיקר - שתמיד שם שמח.
יהודה, תמשיך להצליח.
יש חיים גם בפנסיה
והעיקר- הרבה פסאנסיה.